גזר דין בתיק ת"פ 466/09

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות - לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההודאה נמסרה בגדרו של הסדר טיעון שהצדדים הגיעו אליו בעיצומה של שמיעת הראיות. על-פי ההסדר, הוגש נגד הנאשם כתב-אישום מתוקן, שבו הומרה עבירת ההריגה שיוחסה לו בכתב-האישום המקורי, לפי סעיף 298 לחוק הנ"ל, לעבירת גרימת מוות ברשלנות. במסגרת ההסדר הוסכם בין הצדדים לעתור לעונש של שירות לתועלת הציבור ומאסר על-תנאי, זאת בכפוף לכך ששירות המבחן ימליץ שלא לפגוע בסיכויי הנאשם להמשיך בעבודתו.

2.         להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה:

            הנאשם, העובד כסוהר בשירות בתי-הסוהר, התגורר במועד הרלבנטי לאישום ביישוב דולב (להלן - היישוב). כחלק מחובות התושבים ביישוב, נוטלים הם חלק באבטחת היישוב ומשמשים - על-פי לוח תורנות - כשומרי ביטחון במקום. ביום 22.5.08, בשעות הערב המאוחרות, שימש הנאשם כסייר ביטחון ביישוב. הוא נהג ברכב הביטחון של היישוב ונשא עמו נשק מסוג 16 Mואקדח, אותם החזיק ברישיון. יחד עמו היה ברכב חייל צה"ל, שהוצב במשימת אבטחת יישובים.

בסמוך לשעה 22:20 נסעו הנאשם והחייל ברכב הביטחון אל מחוץ לשטח היישוב לעבר אחד משערי הכניסה ליישוב, הסמוך לאולפנא לבנות (להלן - השער). באותה עת נסע בכיוון הנסיעה הנגדי, לעבר השער, רכב מסוג סובארו (להלן - הסובארו), שהיה נהוג בידי עיסא סמיח עיסא דראג' ז"ל (להלן - המנוח). עם המנוח היו באותה שעה ברכב מנדר חמדייה - שישב לידו, ושמואל עזרא - שישב במושב האחורי. סמוך לשער היישוב ביצע המנוח פניית פרסה פתאומית, מיד עם הגעת רכב הביטחון למקום. הנאשם, אשר חשדו התעורר לנוכח פניית הפרסה, הורה לנהג הסובארו לעצור, והמנוח עצר את הרכב בסמוך לרכב הביטחון.

בעוד החייל נותר יושב ברכב הביטחון, יצא הנאשם מהרכב וניגש לעבר דלת נהג הסובארו. בעת שעמד במרחק של כמטר מדלת הנהג, שאל הנאשם את המנוח מהיכן הוא, וביקש מנוסעי הרכב להציג תעודות זהות. בתגובה, אמר המנוח לנאשם "חכה", שלח את ידו לעבר הכיס האחורי במכנסיו, כמי שמתכוון להוציא משם את תעודת הזהות, ומיד החל להימלט מהמקום בחריקת צמיגים. בתגובה, זז הנאשם אחורנית, בכדי שלא להיפגע על-ידי הסובארו, והחל לצעוק לעבר המנוח "עצור, עצור". משלא שעה המנוח לקריאות הנאשם, דרך הנאשם את רובה ה-16 M וירה ירייה אחת לעבר גלגלי הסובארו. מיד לאחר מכן, כרע ברך, וירה שתי יריות נוספות לעבר הסובארו.

כתוצאה מהירי, נגרמה למנוח חבלה מוחית קשה, לאחר שאחד מהקליעים פגע בראשו. כתוצאה מהפגיעה בראשו של המנוח, סטה הסובארו ימינה, פגע בגדר הבטיחות ולבסוף נעצר במרחק של כשבעים מטרים מרכב הביטחון. עם עצירת הסובארו נמלט מנדר חמדייה, דרך חלון הרכב, לכיוון הוואדי הסמוך. הנאשם, אשר נכנס לרכב הביטחון ונסע לעבר מקום עצירת הסובארו, הורה לשמואל עזרא לצאת מהרכב, ובהמשך הזעיקו הוא והחייל את כוחות הביטחון, לרבות אמבולנס לטיפול במנוח. כתוצאה מהפגיעה המוחית האנושה נפטר המנוח.

3.         הצדדים הגיעו להסדר הטיעון, לפיו יעתרו לעונש מוסכם של שירות לתועלת הציבור ומאסר על-תנאי, הן לנוכח נסיבות העבירה, והן לאור העובדה, שהטלת מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, תסכל את אפשרות המשך עבודתו של הנאשם בשירות בתי-הסוהר.

            הנאשם הנו בן שלושים ואחת, נשוי ואב לשלושה ילדים, ומתגורר כיום ביישוב בית-חגי בדרום הר חברון. הוא עלה ארצה מאתיופיה בגיל שתיים-עשרה, סיים שתיים-עשרה שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, ושירת שירות צבאי מלא כלוחם בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורו מהצבא עבד כשלוש שנים באבטחת תחבורה ציבורית, ובתקופה זו נישא לרעייתו, הלומדת כיום ראיית חשבון, ועובדת כסייעת בגנים במשרה חלקית. בהיותו כבן עשרים וארבע התגייס הנאשם לשירות בתי-הסוהר, שם הוא עובד מזה כשבע שנים. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם בעל יכולת אישית ומקצועית גבוהה, זוכה להערכה רבה ממפקדיו, והיה אמור להתקדם בסולם הדרגות ואף להשתבץ בקורס קצינים.

            בשיחתו עם קצינת המבחן, קיבל הנאשם אחריות מלאה לעבירה, והביע כאב וחרטה על האירוע ותוצאותיו החמורות. עם זאת הבהיר, כי פעל בסיטואציה של דחק, עת סבר שמדובר באירוע חבלני. שירות המבחן העריך, כי מאסר בפועל, גם אם זה ירוצה בעבודות שירות, יפגע בסיכוייו של הנאשם להמשיך בעבודתו בשירות בתי-הסוהר, כאשר מקום עבודה זה אפשר לנאשם להשתלב בדרך הולמת וראויה בחברה הישראלית. לפיכך, וחרף חומרת העבירה ותוצאותיה הטראגיות, המליץ שירות המבחן לאשר את הסדר הטיעון, ולהטיל על הנאשם שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב, בצד עונש מותנה.

4.         בטיעונים לעונש ביקש ב"כ המאשימה לאמץ את הסדר הטיעון, והסביר כי המדינה הסכימה לעמדה העונשית המקלה הן לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, עת פעל הנאשם בסיטואציה שבה סבר כי הרכב ונוסעיו ביצעו, או אמורים לבצע, פיגוע חבלני; והן לאור התסקיר החיובי שהוגש על-ידי שירות המבחן, אשר הצביע על תרומתו של הנאשם לחברה, והשתלבותו בה, ובכלל זה - בשירות הצבאי, בשירות המילואים ובעבודתו בשירות בתי-הסוהר. כן הבהיר ב"כ המאשימה, כי לשיטתה של המאשימה הירייה הראשונה לעבר גלגלי הרכב נעשתה על-ידי הנאשם בהתאם לנהלי הפתיחה באש, וכי רשלנותו באה לידי ביטוי בשתי היריות הנוספות. בנוסף, לא חלקה המאשימה על התשתית העובדתית שתוארה על-ידי הסנגור בטיעוניו לעונש, בעניין נסיבות הדחק שבהן פעל הנאשם.

5.         הסנגור טען, כי הסדר הטיעון מאזן בצורה הולמת בין הצורך לתת ביטוי הולם לעצם ההרשעה ולתוצאה הטראגית של אובדן חיי אדם, לבין נסיבות ביצוע העבירה, שאינן מעידות על כשל מוסרי או על קלון, אלא על טעות בשיקול דעת במצב של תחושת סכנה, כמו-גם נסיבותיו האישיות של הנאשם והרצון לאפשר לו להמשיך לשרת בשירות בתי-הסוהר. בכל הנוגע לנסיבות העבירה, ציין הסנגור כי הנאשם פעל בנסיבות שבהן היה משוכנע, גם אם בטעות, שהוא פועל במסגרת תפקידו וחובתו למנוע סכנה, עת סבר שנוסעי הרכב מעורבים בפעילות חבלנית; זאת לנוכח שעת האירוע - סמוך לחצות, מיקום האירוע - בסמוך לאולפנא לבנות, ונסיבות הימלטות הרכב - בחריקת בלמים, אגב מה שהתפרש להערכת הנאשם כניסיון דריסה, זאת כאשר אחד מנוסעי הרכב חבש כיפה, והנאשם חשש שמא מדובר באירוע חטיפה או בתכנון חטיפה. בנסיבות אלו, במצב של דחק, לחץ ותחושת סכנה, פעל הנאשם באופן אינסטינקטיבי, וכשל בביצוע הירי הרשלני, שגרם למות המנוח.

6.         נקודת המוצא בענישה, בעבירת גרימת מוות ברשלנות, היא התוצאה הקטלנית; ועל העונש ליתן ביטוי הולם לערך של קדושת החיים. במסגרת גזירת הדין, על בית-המשפט אף להתייחס לנסיבות האירוע ולאופי המעשה הרשלני, וכן לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

            נקודת מוצא נוספת לענישה, שהיא רלבנטית לעניננו, עניינה בהסדר הטיעון, לפיו הוסכם בין הצדדים לעתור לעונש של שירות לתועלת הציבור ומאסר על-תנאי. ההלכה הפסוקה, כפי שנתגבשה בע"פ 1958/98 ( פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002)), מורה כי בבוא בית-המשפט להדריך עצמו מהו משקלו של הסדר הטיעון במסגרת השיקולים לגזירת הדין, עליו לנקוט בגישה המכונה בפסיקה "גישת האיזון". גישה זו בוחנת, אם נתקיים איזון הולם בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבורי במובנו הצר והרחב. נקודת המוצא בבחינת הסדר הטיעון, היא מידת העונש המוצע, בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. על בית-המשפט לשקול, בין-השאר, את מידת הוויתור של הנאשם נוכח סיכויי ההרשעה, את אינטרס הציפיות של הנאשם, את שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות המקרה להגיע להסדר, ואת האינטרס הציבורי במובנו הרחב של החיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי התביעה. בית-המשפט ידחה הסדר טיעון, אם נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה, אם ההסדר מבוסס על שיקול בלתי ענייני, או אף אם לא נתנה התביעה משקל ראוי לשיקול רלבנטי מבין השיקולים הנמנים עם שיקולי הענישה המקובלים (לעיל, בעמ' 609-610; וכן ראו ע"פ 1281/06 בורנשטיין נ' מדינת ישראל (16.4.08) בפסקאות 8-11 לפסק-הדין).

7.         קשה מלאכת גזירת הדין, והיא קשה שבעתיים במקרה דנן, שכן מחד גיסא, קופדו חיי אדם בירי רשלני שביצע הנאשם; ומאידך גיסא, פעל הנאשם בנסיבות של דחק, עת סבר בטעות, כי נוסעי הרכב ביצעו או עומדים לבצע פיגוע.

            במסגרת העובדות המוסכמות, אישרה המדינה, כאמור, כי בנסיבות האירוע, כפי שתוארו לעיל על-ידי הסנגור, סבר הנאשם בתום לב, כי מנוסעי הרכב נשקפת סכנה ממשית, וכי הירייה הראשונה לעבר גלגלי הרכב נעשתה בהתאם להוראות פתיחה באש. רשלנותו של הנאשם, כאמור, הייתה בכך שירה את שתי היריות הנוספות לעבר הרכב.

            לנוכח התוצאה הטראגית הקטלנית והצורך ליתן ביטוי הולם לערך של קדושת החיים, ראוי היה להשית על הנאשם מאסר לתקופה קצרה, לריצוי בעבודות שירות. עם זאת, ולא בלי לבטים, החלטתי שלא לסטות מהסדר הטיעון, זאת לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, עת פעל הנאשם, כאמור, מתוך תחושה של סכנה וצורך להגן על חיי אדם, וכן לנוכח נסיבותיו האישיות, ובכלל זה החשש כי הטלת מאסר תביא להפסקת עבודתו בשירות בתי-הסוהר, וכפועל יוצא - לפגיעה קשה בהשתלבותו החיובית בחברה הישראלית, לה אף תרם רבות מאז עלה ארצה בתקופת נערותו.  שילוב נסיבות ביצוע העבירה עם נסיבותיו האישיות של הנאשם, מוביל, אפוא, למסקנה, על-רקע העקרונות שהותוו בהלכת פלוני (לעיל), כי אין מקום להתערב בהסדר הטיעון.

8.         אשר-על-כן, אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.         לשירות לתועלת הציבור, בהיקף של ארבע מאות שעות. השירות לתועלת הציבור יבוצע במסגרת הלשכה לשירותים חברתיים בקריית-ארבע, בתפקיד של עזרה בפרויקטים הקשורים בנוער בסיכון.

ב.         לעשרה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שנתיים מהיום עבירה שבה הורשע בתיק זה.